כך עובדת השיטה
התראפיה מבוססת על מודל AIP
(Adaptive Information procrssing) – עיבוד אינפורמציה אדפטיבי. על- פי מודל זה, כל מידע חדש שנקלט למערכת, כל חוויה שאנו חווים- אמורה לעבור תהליך של עיכול ועיבוד, כאשר המידע המשמעותי מופנם ומאוכסן בזיכרון. כשמתרחש אירוע מציף, אם בגלל שלא היינו במלוא כוחנו בזמן ההתרחשות, או כי היינו חלשים בגלל מחסור בשינה או מחלה או היינו בגיל צעיר מאד, או כי האירוע היה חריף במיוחד- מוחנו מוצף ולא מצליח לעבד אותו בזמן אמת. הזיכרון של האירוע הטראומטי נשאר "קפוא בזמן", גולמי, יחד עם הקולות, הריחות, הרגשות והתחושות.
הזיכרון נשאר נפרד מרשת הזכרונות הכללית וכל היזכרות יזומה או לא מתוכננת נחווית כקשה, כאילו האדם מתנסה בטראומה שוב בהווה, ואנחנו מרגישים בהווה כמו שהרגשנו אז. למשל – אדם הננשך על ידי כלב, וזיכרון זה לט עובד על ידו , בכל פעם שישמע נביחה של כלב – מיד יצוף זיכרון הנשיכה – באופן לא רצוי.
אחת הדוגמאות הנפוצות אצל ילדים מאזור הדרום היא בכל פעם שעובר אופנוע ברחוב מיד נשמע להם הצליל שהוא מפיק – כאזעקה, ואז רואים כיצד הגוף נדרך וזכרונות קשים צפים באופן לא רצוני. זיכרון לא מעובד המציף את המערכת, משפיע על הדרך בה האדם רואה את העולם ומתמודד עמו. האדם יסבול לעיתים קרובות מסימפטומים שונים, מתגובות רגשיות חזקות, מהתנהגויות לא מתאימות, מתפיסה עצמית שלילית, ועשוי אף להימנע מאזורים ואירועים הנקשרים לזיכרון והגורמים לעוררות, לעיתים מבלי שיהיה מודע לכך.
אירוע לא מעובד אינו בהכרח אירוע לחימה או טרור. אירוע לא מעובד יכול היות אירוע שבו מורה אומרת לתלמיד שלה שממנו לא יצא כלום, תחושת ההשפלה וחוסר האונים היתה כל כך מציפה, שהאדם למד להאמין שהוא אינו בעל ערך. לכאורה, מדובר באירוע מינורי – מורה צועקת על תלמיד, אך אותו אדם, בכל פעם שיתקל במצב שיהיה קשור לאותו אירוע כמו בוס שיעיר לו, בת זוג שתכעס עליו, ריח שיזכיר לו את האירוע – יעורר את הזיכרון המקורי וישפיע בצורה חדה ומשמעותית על ההתנהגות והתפיסה העצמית שלו. ב-EMDR מאתרים את האירועים הללו שיצרו את מה שמפריע לנו בהווה, ובתהליך העיבוד חוזרים לזיכרון האירוע על ידי עבודה בערוץ הגופני, הרגשי, והקוגניטיבי ומשלימים כעת את העיבוד שלא התבצע בזמן אמת, באמצעות עידוד הפעולה הטבעית של המוח.
בטיפול לא מתחילים מייד לעבוד על הזכרונות הטראומטיים. אני מאמינה באיבחון מדויק של הבעיה ואיפיונה, לפעמים לקיחת ההיסטוריה של המטופל לוקחת יותר ממפגש אחד. חשוב לי לעבור על האירועים אותם חווה האדם בחייו על מנת לדייק ולסנתז את זיכרון המקור, המקור לתחילת הבעיה. כמו כן אני מרבה להשתמש בשאלונים לצורך איבחון ומעקב. לדוגמא – אם מגיע מטופל שמתלונן על חרדה.
דוגמא – אם מגיע מטופל שמתלונן על חרדה, נבדוק יחד את ההיסטוריה של אותו אדם, מתי החלה החרדה, כיצד התעצמה וגדלה וכיצד היא משפיעה על חייו. לאחר מכן ימלא המטופל שאלונים שונים של רמת חרדה, דיכאון (פעמים רבות הם הולכים יד ביד) , שאלוני טראומה ועוד. בד"כ שלב זה לוקח בין פגישה אחת לשתיים. לאחר מכן נערוך הכנה לטיפול. זו אחריותי לוודא שהמטופל מוכן להמשיך לשלב עיבוד הזכרונות הטראומטיים. האיבחון האם המטופל מספיק יציב כדי להתחבר לזכרונות הטראמטיים נקבעת לפי היכולת שלו להתחבר לזכרונות של כוחות ומשאבים. יש מטופלים שתהליך ההכנה של בניית הכוחות והמשאבים הינה מהירה מאד ויש כאלו שלוקחת זמן רב, תלוי באירועי החיים, הכוחות ויכולת הוויסות.
כאשר מגיעים לשלב העיבוד, אנו עוברים הלוך ושוב ממיקוד וקשב בחוויות הקשות של העבר, למיקוד בנוכחות התומכת של המטפל. העבודה משתפת את שתי ההמיספרות של המח, והיא למעשה רגל אחת בעבר ורגל אחת בהווה. ברגע שהזכרונות עברו עיבוד הם מתחברים לרשת הזכרונות הכללית ונטמעים בה. הם הופכים להיות אירוע שהיה ונגמר. ואז, כשיש טריגר בהווה האדם מפסיק להגיב לטריגר זה. לדוגמא – אדם שבבכל פעם ששמע את הצליל שאופנוע משמיע בעת רכיבה מהירה היה נכנס לחרדה מאחר והצליל הזכיר אזעקה, כאשר יעבור עיבוד של הזיכרון של האזעקה שהפחיד אותו, לא יגיב יותר לצליל האופנוע.
EMDR שונה משיטות טיפול אחרות בכך שהיא יעילה מאד, מהירה, והמוקד בעבודה הטיפולית הוא שונה – אנו משנים את היחס שלנו לגירוי כך שהוא לא יהווה טריגר להתנהגות לא רצויה.
